שחר יגאל נ' חברת רשת עמל 1 בע"מ

החלטה

1.התובעים הינם מורים לשעבר, גמלאים של המבקשת.

התובע 1 פרש מעבודתו ביום 30/9/98 והתובע 2 פרש מעבודתו ביום 31/8/2000.

ביום 2/6/08 הגישו התובעים את תביעותיהם.

בכתב התביעה טענו התובעים כי בעת פרישתם הייתה אמורה המבקשת לשלם לכל אחד מהם הפרש פיצויי פיטורים/ מענק פרישה בשיעור של 0.833% מהמשכורת האחרונה לתקופה שמיום 1/9/82 ועד למועד סיום העבודה. בתביעתם תבעו הם את הפרש התשלום בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ופיצויי הלנה ליום הגשת התביעה.

2.הנתבעת (להלן "המבקשת") הגישה כתב הגנה בו מכחישה המבקשת את זכאות התובעים לקבלת מענק הפרישה הן לגופו של עניין והן מחמת התיישנות.

כמו כן הגישה המבקשת הבקשות נשוא דיוננו לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

לטענת המבקשת, המועד בו נוצרה עילת התביעה, ככל שהיא קיימת, הוא מועד סיום עבודתם של התובעים במבקשת.

לטענת המבקשת, ובנוסף לטענותיה בדבר חוסר הזכאות לרכיב הנתבע החלה על כלל עובדיה, התובעים יצאו לפנסיה מוקדמת על פי תנאי פרישה מוסכמים ובשיתוף מלא של נצניגות העובדים. תנאי פרישתם הקנו להם פיצוי עודף על זה הנתבע על ידם. סמוך למועד הפרישה שלחה המבקשת מכתב אל כל אחד מהתובעים, המפרט בפניהם את תנאי פרישתם אולם התובעים לא השיבו למכתב זה ולא טענו כי קופחו בזכויותיהם.

לחילופין טענה המבקשת, כי התובעים ידעו או שיכולים היו לדעת את זכויותיהם.

במהלך שנות עבודתם קיבלו התובעים את הדוחות מקרנות הפנסיה ואף את תלושי השכר, כך שיכולים היו לקרוא את הדו"ח ולדעת כמה הופרש עבורם ובאלו שנים.

כן טענה המבקשת כי יקשה עליה לאחר שנים כה רבות לאתר את המסמכים הרלוונטים ומעבר לכך, תקציב המבקשת אינו בנוי לתמיכה בתביעות שהתיישנו לפני זמן רב.

3.לטענת התובעים, המבקשת העדיפה להחזיק את הכספים שקיבלה עבורם ממשרד החינוך "כדי לעשות על גבם רווחים כספיים" ובכוונה שלחה אליהם עם סיום עבודתם, את הודעת המעביד אשר צורפה כנספח א' לכתב התביעה ואשר לטענתם, מחוסר השכלה חשבונאית לא יכלו להבין.

לטענתם, יש לדחות את טענת ההתיישנות לנוכח סעיף 7 לחוק ההתיישנות הקובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נודעה לתובע התרמית, או מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע כי ההתיישנות מתחילה ביום בו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה, כאשר הן נעלמו ממנו מסיבות שלא תלויות בו.

לטענת התובעים המבקשת העלימה מהם את העובדה כי זכאים הם למענק הפרישה ובמקרה התבררה זכאות זו לאחד התובעים. לטענת התובעים, כל הרישומים, החישובים הזכויות וההטבות הסוציאליות שהגיעו להם היו אך בידיעת המבקשת והתובעים האמינו לה וסמכו עליה שתגלה להם את מלוא זכויותיהם.

עוד טענו התובעים כי המבקשת יוצרת אפליה בין המורים שקיבלו את המענק לבין המורים שלא קיבלו את המענק.

4.בעניין האפליה טענה המבקשת כי התשלום שנעשה לחלק קטן וזניח מן המורים, נעשה בטעות, ומשזו התגלתה, הופסק התשלום ליתר המורים שפנו.

הכרעה

5.סעד הסילוק על הסף יינתן במשורה ובמקרים חריגים, ולעולם יעדיף בית הדין את בירור התובענה לגופא על פני מחיקתה על הסף [דב"ע (ארצי) מד/ 129-3 פרחיה - מדינת ישראל, פד"ע טז 375 (1985)]:

"זאת, לאור הכלל הנקוט בפסיקתנו לפיו "כאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית-המשפט בוחן מה הם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית-המשפט את הדרך לבירור תובענתו, אם קיים סיכוי כלשהו על-פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית-המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו". "קרי, גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין". עם זאת, מכיר הדין בקיומם של מקרים יוצאים מן הכלל בהם יורה על מחיקת התביעה או דחייתה כאשר לא עולה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש אף אם היה בידו להוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו." [ע"ע (ארצי) 734/06 ג'הג'אה – מועצה מקומית ערערה (לא פורסם, 24.6.08)]